כמה מחשבות על בודהיזם ופמיניזם
הדהרמה והפמיניזם הן שתי צורות חוכמה ששואפות לשחרור אישי וקולקטיבי, אבל לא באותו אופן. לכל אחת מהן יש הרבה מה ללמוד מהאחרת וכדאי לנו לקחת חלק בלימוד הזה.
כמה מחשבות על איפה אנחנו ומה לעשות עכשיו
שום דבר עוד לא נגמר ולא עומד להיגמר; גם לשמוח בהישגים וגם לרצות עוד; שני הקולות של תומכי הרפורמה; ועוד תריסר מחשבות קצרות על הרגע הפוליטי הנוכחי
צוֹמָסָךְ
לילה אחד ישנתי עשר שעות, חלמתי על כל היבט והיבט של חיי, והתעוררתי עם ההכרה העמוקה שאני צריכה לעשות צום מהמסך. לא תאמינו מה קרה אחר כך
כן, גם אתה
“השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב.”
על שני סוגים של אשמה
לאשמה יש תפקיד חיוני, כמו לכל רגש. אבל התפקיד הזה הוא ביחסים שלנו עם אנשים אחרים; ביחסים שלנו עם עצמנו היא לא רק לא-רלוונטית אלא מזיקה. אולי אפשר לעשות משהו לגבי זה
איך לחזור הביתה
“זמן החזרה ממסע ארוך הביתה הוא זמן לימינלי, זמן שבו את גם בחוץ וגם בפנים. וליתר דיוק, זמן שבו המשמעויות של חוץ ופנים מחליפות מסביבך מקומות.” הפוסט האחרון, והיחיד בינתיים, בסדרה ‘מדריך למטיילת העצמאית’
גם כשזה הרבה פחות מרצח
“בתוך הדיבור הקשה והחשוב שיש בימים האחרונים על רצח של נשים בידי גברים ובידי בני הזוג שלהן בפרט, הייתי רוצה להזכיר, גם לעצמי, שאלימות זוגית זה נורא גם כשזה הרבה פחות נורא מרצח.”
על “הנפש הדכאונית”
ועל דיכאון וגאולה
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
ועל דיכאון וגאולה
איך חברות יכולות לעזור
האם אפשר לעזור לחברה טובה שנמצאת בזוגיות אלימה? ואיך? למרות שאני לא לגמרי מסכימה איתו, זה טקסט חשוב בעיני. נראה לי שהוא מנסח כמה סוגים של דינמיקות נפשיות ובין-נפשיות, שבדרך כלל קשה לעצור ולהסתכל עליהן.
[בזמן האחרון יש לגוף שלי שתי אסכולות לגבי לקום בבוקר]
“אחת מתעוררת ספונטנית ומלאת אנרגיה עם אור ראשון וציוץ הציפורים, ושוב בסביבות שש וחצי, כשהאור עוד רך והאויר קריר. השניה דבקה בשינה בחירוף נפש עד הרגע האחרון, עד הסנוז החמישי, עד הצהריים.”
ונתנה תוקף
| 2 תגובות | מסעות, פרגמנטים | על ידי קרןפרגמנט על מעברים בין עולמות שמתחיל בשלדג כחול ונגמר בתפילה ליום הכיפורים