מה האהבה מבקשת מאיתנו עכשיו – טארה בראך
“האכפתיות שלנו, לא הפחד או הכעס, היא זו שיכולה להדריך אותנו ולעזור למי שאנחנו להתבטא בפעולה נכונה. והכרחי שנפעל.” תרגום למאמר קצר של טארה בראך על עזה וישראל
“האכפתיות שלנו, לא הפחד או הכעס, היא זו שיכולה להדריך אותנו ולעזור למי שאנחנו להתבטא בפעולה נכונה. והכרחי שנפעל.” תרגום למאמר קצר של טארה בראך על עזה וישראל
פרגמנט על מעברים בין עולמות שמתחיל בשלדג כחול ונגמר בתפילה ליום הכיפורים
“פעולה פוליטית מינורית” היא פעולה פוליטית של המינורי (המיעוט, השוליים), שהלב שלה הוא לא מאבק להפוך למז’ורי אלא משהו אחר. מה המשהו האחר? או. בואי נראה.
על שתי חוויות פסיכדליות של חזרה לאינטרנט אחרי צום, וגם מחשבות על מגבלות הריאליזם בספרות, קמפיין MeToo, הרשת החברתית האידיאלית וההופעות של ניק קייב בארץ
לילה אחד ישנתי עשר שעות, חלמתי על כל היבט והיבט של חיי, והתעוררתי עם ההכרה העמוקה שאני צריכה לעשות צום מהמסך. לא תאמינו מה קרה אחר כך
“השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב.”
לאשמה יש תפקיד חיוני, כמו לכל רגש. אבל התפקיד הזה הוא ביחסים שלנו עם אנשים אחרים; ביחסים שלנו עם עצמנו היא לא רק לא-רלוונטית אלא מזיקה. אולי אפשר לעשות משהו לגבי זה
“זמן החזרה ממסע ארוך הביתה הוא זמן לימינלי, זמן שבו את גם בחוץ וגם בפנים. וליתר דיוק, זמן שבו המשמעויות של חוץ ופנים מחליפות מסביבך מקומות.” הפוסט האחרון, והיחיד בינתיים, בסדרה ‘מדריך למטיילת העצמאית’
“בתוך הדיבור הקשה והחשוב שיש בימים האחרונים על רצח של נשים בידי גברים ובידי בני הזוג שלהן בפרט, הייתי רוצה להזכיר, גם לעצמי, שאלימות זוגית זה נורא גם כשזה הרבה פחות נורא מרצח.”
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
מבחר מדיטציות מוקלטות לזמן הזה
| 0 תגובות | דהרמה, להיטי כל הזמנים | על ידי קרןמבחר מדיטציות מוקלטות מהתקופה הזאת, באורכים שונים וסגנונות שונים, שמכוונות להפחתת הסבל ושורשי הסבל, ולהשתרשות בתוך הטוב והרצון בטוב