שתי הערות מתורגמות על טבע העצמי והשפה
ארוכות הן המנהרות שנחפרו. ארוך מהן הלא-נחפר. אף מנהרה לא מגיעה אל קצה הלא-נחפר. הלא-נחפר נמשך הלאה ממה שביכולתנו ללכת בעשרה ימים [כלומר, עד אינסוף]. הלל!
ארוכות הן המנהרות שנחפרו. ארוך מהן הלא-נחפר. אף מנהרה לא מגיעה אל קצה הלא-נחפר. הלא-נחפר נמשך הלאה ממה שביכולתנו ללכת בעשרה ימים [כלומר, עד אינסוף]. הלל!
“ומעט מעט, a poquitos, קפצו מילים קטנות, אורות קטנים בחשכה, התחלתי לשמוע. “calmate, Tasurinchi”, “no te asustes, hablador”, “אף אחד פה לא עומד להזיק לך”. הבנתי את מה שהם אמרו, כנראה. מתרחש לו נס קטן, כנראה.” על שפה, הליכה, אחרות, והרומן “המדבר” של מריו ורגס יוסה
“אם כן: בשביל דיאלוג דרוש גבול. הנמען הדמיוני צריך להיות ייצוג טוב מספיק של הנמען האמיתי אבל לא טוב מדי. אם כן: איפה הגבול?”