מבוך המראות של מיס ג’יין ברודי
“בחנות המפוארת שבהמשך הרחוב של הגסטהאוס שלנו במינכן קניתי ספר שלפני חצי שנה כבר קראתי חצי ממנו, ערב אחד בגסטהאוס בנפאל.” על רשתות של השתקפויות בתוך ומחוץ לרומן היפה של מיוריאל ספארק, “The Prime of Miss Jane Brodie”
פוסטים
[איש אחד, נקרא לו המינגווי]
“יש תנועות מסויימות שאנחנו עושים מתוך כבוד לדברים שאולי היינו מעדיפים לחדול מלכבד אותם. אלים עתיקים עוד מסתובבים בינינו בלתי נראים או נראים, עם מקל ותיק גדול של בד, מוציאים נדבות מעומק כיסים שחשבנו ריקים בתוך מעילי נפשנו התלויים בארונות אפלים עד החורף” פרגמנט/סיפור
דיבור פסימי על דיבור
“אם כן: בשביל דיאלוג דרוש גבול. הנמען הדמיוני צריך להיות ייצוג טוב מספיק של הנמען האמיתי אבל לא טוב מדי. אם כן: איפה הגבול?”
סלינג’ר שתיים
“על מה הספר, לכל הרוחות, למה אתה אומר את זה, את מוצאת את עצמך שואלת שוב ושוב כמו ילדה קטנה, וגם על זה הוא עונה לך, כולו מלא, באמת מלא ברצון טוב, הספר הוא לא סיפור דתי אלא סיפור אהבה טהור ומורכב. כן, נכון, אני רואה לְמה אתה מתכוון, אבל לָמה?”
בעניין מהימנותה המפוקפקת של לוסי סנואו
איך שרלוט ברונטה מצליחה להציב את לוסי סנואו, גיבורת הרומן המופתי שלה “וילט”, בעמדת כוח ייחודית וחתרנית ביחס לקורא שלה, ומה אפשר ללמוד מזה על היחסים בין דיבור ועולם, בין קורא ומחבר ומספר ודמות, ובין מה שאפשר למה שאי אפשר לדעת