איך לתרגל עם המוות ועם ההתקרבות למוות
שני פרקים מתורגמים מתוך אחת משיחות הדהרמה האחרונות שרוב ברבאה פרסם לפני מותו, על התרגול עם המוות
פוסטים
בסיס בטוח לדרך פתוחה
סביבה פנימית וחיצונית בטוחה יכולה לאפשר לחוויות חדשות של טוב להיפתח בפנינו. אפשר ליצור סביבה כזאת דרך ההתכוונות היסודית לעשות במין רק את מה ששתינו ממש רוצות כרגע. פוסט חמישי בסדרה
15/5/18
[ללא תקציר]
כן, גם אתה
“השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב.”
על שני סוגים של אשמה
לאשמה יש תפקיד חיוני, כמו לכל רגש. אבל התפקיד הזה הוא ביחסים שלנו עם אנשים אחרים; ביחסים שלנו עם עצמנו היא לא רק לא-רלוונטית אלא מזיקה. אולי אפשר לעשות משהו לגבי זה
איך חברות יכולות לעזור
האם אפשר לעזור לחברה טובה שנמצאת בזוגיות אלימה? ואיך? למרות שאני לא לגמרי מסכימה איתו, זה טקסט חשוב בעיני. נראה לי שהוא מנסח כמה סוגים של דינמיקות נפשיות ובין-נפשיות, שבדרך כלל קשה לעצור ולהסתכל עליהן.
רק מי שמכיר את ממלכתו של הכוח, ויודע איך לא לכבד אותו, מסוגל לצדק או לאהבה
קטעים נבחרים מתוך המאמר המטלטל של סימון וייל “האיליאדה, או שירת הכוח”, ניתוח מבריק של טיבו של הכוח ואופן הפעולה שלו בעולם. את התרגום של המאמר המלא ניתן וכדאי להוריד בדאנא.
איך לדבר על המלחמה
“השיח הציבורי בישראל מאז תחילת המלחמה בעזה מאפשר עקרונית להגיד “המלחמה רעה”, ובניגוד לשיחדש מאפשר עדיין גם להגיד יותר מזה, אבל לא הרבה יותר מזה.”