[לילה] | קטע מתוך “הלא בלתי אפשרי”

לילה. על כרי הדשא של הגן הירוק ישנים חדי הקרן, חולמים חלומות של געגועים אל נסיכתם הנעדרת. והסנאים ישנים בחדרי העץ העגולים שלהם, מכוסים עד לסנטר בזנבם החם, חולמים על אגוזים. סנאי צעיר אחד חולם שהוא הולך ביער ומוצא פתאום באמצעו אגוז ענק זוהר כשמש. ואימו חולמת על קליפת אגוז ריקה ששטה ושטה במורד הנחל. אבל הסנאי הקטן מכל הסנאים שביער חולם על הר שלם של אגוזים, שמפסגתו כל הזמן עולה רעם עמום של מפולות, כמו מבטנו הרעבה תמיד של בית החולים.

ומה חולמים הארנבים, הדחוקים זה אל זה כמו שיניים של ריצ’רץ’ בעומק מחילותיהם החמות, והלמויות לבבותיהם מתאחדות כמו נחלים הנשפכים אל אותו נהר? ומי היצור שחולם חלום על אש גדולה שמהבהבת בלי נוע באמצע החושך החם? על מה חולמים הדרקונים? על זהב? ואולי להפך, אולי הם חולמים שהם מותירים מאחוריהם את הזהב וקמים והולכים במעלה הנהר, מארץ המערות מעלה כל הדרך אל המרחבים הגדולים של ארץ ההרים, ושם, על שפת הנחל, הם מוצאים עץ פרי בודד וגבוה, והם מורידים פרי אחד ומקלפים אותו בעדינות בציפורניהם הארוכות וטועמים את המתוק? אולי הם חולמים מסעות כאלה, מסעות נהדרים ללא משקל, כל לילה ולילה, אבל בבוקר, כשהם שוב פוקחים עיניים בתוך המערה המלאה אוצרות מוכרים, הם תמיד שוכחים את החלום? אולי הדרקונים העֵרים מאמינים שהם לא חולמים לעולם?

“הלא בלתי אפשרי” הוא רומן על היחסים ההדדיים, המורכבים והזמניים תמיד בין החיים שלנו לבין הסיפורים שאנחנו מחברים עליהם, שמורכב מחמישה יומנים שכותבת אותה אישה לאורך עשרים שנה, ושיצא לאור ב2015 בהוצאת כתר ובעריכת שירה חדד. להלן קטע שירד בעריכה מתוך היומן הרביעי. לקניית הרומן