איך לחזור הביתה | מחסן מילים, האתר של קרן שפי

איך לחזור הביתה

 

באנתרופולוגיה, סִפִּיוּת או לימניליות (מהמילה הלטינית limen, שפירושה ‘סף’) היא איכות של עמימות או בלבול שמתרחשת בשלב הביניים של טקסים, כשהמשתתפות כבר איבדו את המעמד שהיה להן לפני הטקס, אבל עוד לא רכשו את המעמד שיהיה להן כשהטקס יושלם. בזמן השלב הלימינלי של הטקס, המשתתפות “ניצבות על הסף” בין דרך קודמת לתת צורה לַזהות, לזמן או לקהילה שלהן, לבין דרך חדשה שהטקס מייצר. (ויקיפדיה)

 

זמן החזרה ממסע ארוך הביתה – ולפעמים מסע של חודשיים הוא קצר, לפעמים מסע של שבוע הוא ארוך – זמן החזרה ממסע ארוך הוא זמן לימינלי, כלומר זמן של בין לבין, זמן שבו את בו בזמן גם בחוץ וגם בפנים, וליתר דיוק, זמן שבו המשמעויות של ‘חוץ’ ו’פנים’ מחליפות מסביבך מקומות. הנפש רכה אז וזזה מהר, ונחבטת הרבה בדברים. זה זמן מקודש וגם מסוכן ויש בו הרבה כוח. אל תבטלי אותו כמשהו חולף, לא ממשי או חסר חשיבות; תני לו מרחב ותתייחסי אליו בכבוד.

 

 

תני לשינוי לקרות. אל תצפי להמשיך להיות בבית מי שהיית במסע. השתדלי לעמוד בפיתוי לנסות לנהל מראש את מי שתהיי אחר כך, להחליט איך היא תחיה ומה היא תעשה. כמו שזו שהיתה קודם לפני שנסעת לא יכלה לנהל אותך, כך גם את לא יכולה לנהל את זו שאחר כך.
גם את התובנות הגדולות שאולי היו לך בזמן המסע שלך, על מי שאת ומי שאת רוצה להיות, על מה החיים ואיך ראוי לחיות אותם, מרגשות ומשמעותיות ככל שהן היו עבורך, את כנראה לא באמת יכולה להביא לה. הן כנראה לא יהיו משמעותיות לה באופן שבו הן היו משמעותיות לך. למען האמת, גם עבורך הן לא היו משמעותיות. הן היו רק ביטוי חיצוני של הדבר המשמעותי באמת, שקרה במקום אחר, בעומק, מחוץ לשפה, לא פעם אחת אלא שוב ושוב, בכל הבחירות שעשית בכל פעם שניגשת לעולם. אֶת הבחירות האלה את מביאה אליה, אל זו שתהיי כשתחזרי הביתה, בין אם תרצי ובין אם לא, בין אם תדעי שאת מביאה אותן ובין אם לא, ובלי שתוכלי לדעת או לקבוע מה תהיה המשמעות שלהן בשבילה. אפשר רק לתת אמון בתנועה של הדבר הזה.
אפשר גם, אם את רוצה, לכתוב לה מכתב. לא ארוך מדי, לא משהו פטרוני – לא אוסף של תובנות או עצות (לא מה שאני כותבת כאן עכשיו). אבל מכתב שמספר לה על עצמך. מי את. משהו על איך את רואה את העולם. מה את רוצה. ממה את מפחדת. מה עושה אותך שמחה. יש סיכוי טוב שיהיה לה מעניין לקרוא את זה, אולי אפילו שימושי.

 

 

לוקח זמן לחזור ממסע. השלב הראשון של החזרה הגלויה לעין נמשך כמה ימים או שבוע, ואפשר וכדאי להקל עליו ולארגן אותו בכל מיני דרכים; השלב הבא של החזרה הסמויה יכול להימשך אפילו חודשים, ודורש אמון.
על תהליך החזרה הראשוני והגלוי לעין אפשר להקל באמצעות תשומת לב לפרטים של מרחב וזמן. אם את יכולה, אל תבחרי את הטיסה הכי זולה אלא טיסה נוחה, למרות שזה אומר להשקיע כל כך הרבה כסף על יחסית מעט שעות. השעות המסויימות האלו חשובות, ושווה להשקיע כסף כדי שתגיעי הביתה לא מותשת ולא המומה. כדאי לבחור טיסה ישירה יחסית, עם כמה שפחות קונקשנים, ולשים לב שהקונקשנים לא קצרים מדי – כדי שלא תהיי כל הזמן בלחץ לפספס את הטיסה הבאה, ולא ארוכים מדי – אלא אם את אוהבת את הסוג המסוים של מרחב לימינלי שהוא שדה תעופה. אפשרות אחרת היא לבחור טיסה שיש לה קונקשן ארוך במיוחד, נניח מבוקר עד ערב, במקום שכבר היית בו ושאת אוהבת אותו ומתמצאת בו, אף שאינו הבית שלך. תאחסני את החפצים שלך בשדה התעופה ולכי לשתות קפה במקום ההוא שאת אוהבת, לראות שוב את הציור ההוא במוזיאון.
אם יש מישהי או מישהן שאת רוצה לראות מיד כשאת נוחתת, בת זוג או אימא או אחות או חברה, אפשר לבקש ממנה לבוא לקחת אותך משדה התעופה. אם לא, זכרי שלמרות הדימוי המיתולוגי של האהובים שמחכים עם הבלונים ליד הגדר באולם קבלת הפנים, זו דווקא יכולה להיות חוויה חזקה ומיטיבה לחזור מהמסע לבד ממש עד סף הבית. לעמוד מול דלת הבית עם המזוודה בידך או עם התיק הגדול על הכתפיים ולדפוק. תוודאי שאנשים שאת לא רוצה לראות מיד כשאת נוחתת, אנשים שהמפגש הראשון איתם צפוי להיות עמוס, קשה או מבלבל, לא יגיעו לקחת אותך משדה התעופה, גם אם הם מרגישים שהם אמורים לבוא או שזו זכותם.
כדאי שהמקום שאת ישנה בו בלילה הראשון אחרי שאת חוזרת יהיה מקום שמרגיש לך נוח ובטוח, ושיש לך בו פרטיות. גם הימים הראשונים אחרי החזרה צריכים להיות ימים של מנוחה. אם יש לך עבודה שאליה את חוזרת, תארגני את תאריכי הנסיעה כך שלא תצטרכי מיד לחזור לעבוד. אם אין לך, אל תתחילי מיד לחפש עבודה חדשה. מעל לכל, אל תיפגשי עם אנשים שאת “חייבת” לפגוש, אלא עם אנשים שאת רוצה. וגם אז, נסי להתנגד לפיתוי לפגוש מליון אנשים ולעשות מלא דברים בימים הראשונים האלה. קחי לך זמן להיות הרבה לבד. קחי לך זמן לישון הרבה.
בימים הראשונים, כל מי שתפגשי ישאלו אותך “איך היה”, וכנראה שתעני לכולם “היה מדהים” גם אם החוויה האמיתית היתה עמוסה ומורכבת. לעומת זאת, מספר האנשים שבאמת ירצו לשמוע סיפורים מהמסע שלך הוא מועט להפתיע. זה לא אומר שהם לא אוהבים אותך, זה פשוט שמה שלא כאן מרגיש לא ממשי. אחרי הימים הראשונים, גם את תמצאי את עצמך מדברת הרבה יותר על החוויה האינטנסיבית של החזרה הביתה מאשר על המסע. כך שאם את כן רוצה לספר קצת על המסע לאנשים בבית – הפגישות הראשונות של הימים הראשונים הן ההזדמנות שלך.

 

איך לחזור הביתה | מחסן מילים, האתר של קרן שפי

 

אחר כך החזרה המיידית מתחילה להתמוסס לתוך החזרה הארוכה. החברים, המשפחה, החתולים שלך – כולם, וגם את, תצטרכו זמן כדי לגלות זה את זה מחדש, להתרגל זה לזה מחדש. אם נותנות זו לזו את הזמן ולא נבהלות, זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה לשינויים טובים בקשר.
זה נכון במיוחד לגבי בת הזוג. תנו לעצמכן זמן. במיוחד לגבי אינטימיות פיזית; אתן לא חייבות להסתער זו על זו ולעשות סקס ברגע שאת חוזרת. גם לא ברגע הבא. אתן יכולות כמובן אם שתיכן רוצות, אבל אם אחת מכן או שתיכן צריכות זמן, קחו כמה זמן שצריך. זה לא אומר משהו רע על הקשר, להפך, זו יכולה להיות הזדמנות טרנספורמטיבית להתחדש יחד. נסו לא להיבהל גם אם בימים הראשונים אתן רבות הרבה. אל תיפרדו, ואל תנסו לברר אם אתן צריכות להיפרד, בימים הראשונים שלך בארץ. וקחי בחשבון, שאם היא חיכתה לך בארץ, היה לה הרבה יותר קשה מאשר לך.
אם נפרדת מבת זוג לפני או בזמן הנסיעה שלך, כנראה שהיתה סיבה שנפרדתן, ואת הסיבה הזאת אולי יהיה קשה לזכור בימים הראשונים שלך בארץ. אז אל תפגשי אותה בימים הראשונים, ואם את יכולה, גם לא כל עוד את בתנופת החזרה (הסמויה מהעין, זו שלא ברור כמה זמן היא תיקח.) אם את לא בזוגיות, אל תיכנסי לזוגיות או לתנועה לקראת זוגיות בימים הראשונים, ואם את יכולה, גם לא כל עוד את בתנופת החזרה. על אחת כמה וכמה אם זה היה טיול גדול וחזרת בלי עוגנים של שגרה מוכרת (עבודה, בית). קודם תחזירי לעצמך את היציבות, שמתוכה תוכלי לפגוש בטוב מישהי אחרת.

 

איך לחזור הביתה | מחסן מילים, האתר של קרן שפי

 

אם יש הרגל אחד טוב שרכשת במסע (לתרגל מדיטציה, לצייר חתולים מנמנמים) וחשוב לך להמשיך איתו בארץ, שווה להקדיש את האנרגיה הדרושה, והרבה אנרגיה תהיה דרושה, כדי להתעקש עליו במשך שלושת השבועות הראשונים לחזרה שלך. אל תניחי שתחזרי אליו כשתתארגני קצת. אם זה משהו שדורש הכנות מראש, עשי אותן עוד בזמן המסע (אם למשל את רוצה להמשיך לקחת שיעורי יוגה אז תמצאי מורה וסטודיו ליוגה, תבררי מה הלו”ז ותחליטי מתי את באה לשיעור הראשון, תכתבי למורה מייל). אם יש כמה הרגלים כאלו, תבחרי את האחד שהכי חשוב לך, מקסימום שניים.
הדפוסים וההתמכרויות שלך, שבטיול היית בחופשה חלקית או מלאה מהם, יקפצו עלייך כולם יחד באלף שיניים חשופות ברגע שתחזרי. דעי שזה ככה ואל תצפי מעצמך לנצח אותם. אבל אם את יכולה לחשוב על דרך לייצר לעצמך סביבה מוגנת יחסית לפחות מחלקם, לפחות בימים הראשונים, לכי על זה. אם יש התמכרות שהשתחררת ממנה לגמרי בטיול ואת רוצה להישאר משוחררת ממנה לגמרי (אם למשל הפסקת לעשן ואת לא רוצה לחזור), זה ההרגל שלך מהפסקה הקודמת, וקחי בחשבון שזה הרגל קשה במיוחד שדורש תשומת לב מיוחדת.
לפני שאת חוזרת, תקבעי לך מראש חופשה קטנה מחוץ לבית (סופשבוע זה טוב, שבוע זה מעולה), משהו שהוא מהסוג של לנוח ושדומה לדברים שעשית ואהבת במסע, בערך חודש אחרי החזרה שלך.

 

איך לחזור הביתה | מחסן מילים, האתר של קרן שפי

 

נסי לא להיות קשה עם עצמך. נסי לא להיות קשה עם אחרות. תנשמי עמוק. תשני הרבה. תהני מהדרך. תאכלי אוכל של הארץ שהתגעגעת אליו כשלא היית פה, או אוכל של הארץ שטיילת בה ואת מתגעגעת אליו עכשיו. תסתכלי על התמונות שצילמת עם אנשים שרוצים לראות אותן (בדרך כלל אלו יהיו ההורים שלך). צאי החוצה לראות את זריחת הירח, את שקיעת השמש, ללכת יחפה על חוף הים.
תזכרי שאין לחץ. יהיו עוד טיולים.
וגם להיות בבית זה טיול. אבל את כבר יודעת את זה.

 

התמונות בפוסט צולמו בפטגוניה בחודשים הראשונים של 2017. במשך המסע הזה דמיינתי סדרת פוסטים בשם “המדריך למטיילת העצמאית” שאכתוב כשאחזור הביתה, אבל רק הפוסט האחרון בסדרה הצליח לחזור איתי הביתה ולהכתב באמת. אולי בהמשך יצטרפו אליו גם אחרים.

2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

    תודה קרן על המילים שלך.
    נגעו בלב שלי.
    חייכתי הרבה.
    שמחתי הרבה כשהמילים היו כל כך מדויקות ועד אותו הרגע של הקריאה לא היו לי אותן.
    הרגשתי כאילו אני קוראת יומן שלי בלי שכתבתי אותו.
    אקרא שוב ושוב, אני כותבת אחרי קריאה ראשונה.
    חזרתי לפני חודשיים וחצי מהודו, הייתי והיינו שם חמישה חודשים.
    שוב תודה וחיבוק אליך

    הגב
    • מיכל ורשבסקי
      מיכל ורשבסקי says:

      היי קרן, לא התכוונתי להיות אנונימית, התגובה נשלחה לה איכשהו.
      מיכל ורשבסקי

      הגב

השאירו תגובה

רוצות להצטרף לדיון?
הרגישו חופשיות להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.