מחסן מילים, האתר של קרן שפי

להיטי כל הזמנים

העמוד הזה מכיל רשימה מתעדכנת של עשרת הטקסטים העיוניים המובילים ב”מחסן מילים”, בעיני קהל הקוראות ובעיני. אם קראת באתר משהו שעניין אותך ובא לך לקרוא עוד, זה יהיה מקום טוב להתחיל.

 

1+2

על חלוקת סיכונים הוגנת בסקס ובכלל, שהתפרסם במקור בבלוג “יחסי מין”, משתמש בניסוי מחשבתי מטריד כדי להראות, שיש כיום אי-שוויון עמוק וסמוי במידה שבה סקס הטרוסקסואלי הוא מסוכן עבור גברים ועבור נשים; מנקודת המוצא הזאת הוא ממשיך ומציע לחשוב מחדש על אתיקה (בסקס ובכלל) במונחים של חלוקה הוגנת של הסיכון, ולא רק של הנזק.

עם השנים התפרסמו כאן טקסטים שמשלימים את המהלך שעשה בזמנו “חלוקת סיכונים” מזוויות נוספות, למשל “כן, גם אתה“, שנכתב בעקבות MeToo, ועוסק באופנים בהם כולנו לוקחים תמיד חלק בתרבות שמעודדת אלימות מינית, אבל גם חופשיים לפעול כנגדה בכל רגע שנבחר. כמו “חלוקת סיכונים”, הרעיון שביסודו רלוונטי גם לתחומים אחרים של אלימות נורמטיבית.

 

3

אני קצת רוצה ילדים עוסק בשאלה טעונה רגשית ותרבותית, במיוחד עבור נשים, ופותח אותה לדיון מורכב יותר מהדיכוטומיה המקובלת בין “בטוח רוצה” בטוח לא רוצה”. לשם כך ומתוך כך הוא מהרהר בסוגיות כמו היחס בין האישי להבניות חברתיות, רגשות ופרשנויותיהם, הסכנות של הנורמליות ושל החריגה מהנורמליות, ותפיסות מקובלות ואפשריות של רצון, זהות, סולידריות, ייעוד ומשמעות.

 

4

לקראת פעולה פוליטית מינורית, טקסט דיאלוגי עד העצם ובמובן מסוים האני מאמין של האתר הזה, מצייר קווים מעשיים לדמותה החמקמקה של פעולה פוליטית מינורית שלא מנסה להדיח את המז’ורי הקיים ולהחליף אותו במז’ורי אחר, אלא להציע לו אלטרנטיבה מהותית.

 

5

“האיליאדה או שירת הכוח” הוא מאמר נפלא של סימון וייל שעוסק ב “איליאדה” ודרכה באופיו המתעתע של הכוח הפוליטי, ובאפשרות לראות אותו נכוחה וכך לרכוש מידה של חופש מהשפעתו המשחיתה. תרגמתי אותו לעברית, ואפשר לקרוא באתר קטעים נבחרים מתוכו, או להוריד את התרגום המלא בתרומה (דאנא).

 

6

בדומה למאמר של וייל, הרבה מהטקסטים ב”מחסן מילים” מהווים דיאלוג כתוב עם יצירה מופתית או מעניינת. כזה הוא למשל על ‘הנפש הדכאונית’ של דייויד פוסטר וואלאס ועל דיכאון וגאולה, מאמר שכתבתי בתקופה של דיכאון עמוק, בהשראת סיפור שפוסטר וואלאס כתב מתוך דיכאון עמוק, ושגם הגיבורה/מספרת שלו נמצאת בדיכאון עמוק; המאמר עוסק בדיכאון וביחס המורכב שלו לחיות וכוח, ומוצא את דרכו לאופטימיות זהירה ממעמקי הפסימיות.

 

7

With A Promise of Instant Affinities, הוא דוגמה טובה נוספת לז’אנר הדיאלוגי – טקסט שעוסק בתשוקה בשאלות של תשוקה והיחס שלה לסובייקטיביות, בעקבות הסרט והספר הנפלא “קרא לי בשמך” והגותה של ג’סיקה בנג’מין.

 

8

בורגנות הזמן ובורגנות הכסף, שהתפרסם במקור בבלוג “הסיפור האמיתי והמזעזע”, הוא מסה בסוציולוגיה תרבותית ברוח בורדזיאנית קלה עד מתונה, שמנסה לאפיין קבוצה חברתית שמתאפיינת בכך שההון המרכזי שברשותה, ושאותו היא מעלה על נס, הוא זמן פנוי – ולעמוד על הקשרים והניגוד בינה לבין עיקר הבורגנות, שההון העיקרי שלה הוא כסף.

 

9

הריבואגוף, שנהגה על סלע לוהט משמש בפירנאים לקראת סוף מסע ארוך, מדבר על האופנים שבהם כל גוף נשי הוא בעצם המון גופים שונים. התרבות שלנו מדברת (ללא הרף) רק על אחדים מהגופים הללו, וכך מכחישה את קיומם של האחרים, אבל אפשר לדבר גם על השאר, כפי ש”הריבואגוף” מנסה לעשות.

 

10

בסוף המסע אנחנו לרוב חוזרות הביתה, אבל לא בדיוק בתור מי שהיינו כשיצאנו לדרך. לא תמיד זה קל או פשוט. איך לחזור הביתה מציע אוסף של המלצות לנחיתה רכה אחרי מסע, פיזי ובכלל.

 

דרך צלחה  

 

*

בשולי הדברים: האתר מוקדש כרגע בעיקר לכתיבה עיונית, אבל הז’אנר האמיתי שלי הוא בכלל פרוזה, ויש אזור באתר שמוקדש לה, ומכיל למשל את הקטע הפותח וגם קטע אהוב נוסף מתוך הרומן שלי “הלא בלתי אפשרי” (שיצא לאור בהוצאת כתר ובעריכת שירה חדד הנפלאה), כמה סיפורים או סיפורונים פנטסטיים, קצת תרגומים מתוך יצירות פרוזה אהובות כמו הממואר היפהפה של מגי נלסון, וכמה יצירות נסיוניות של פרוזה שיתופית, למשל עם אלחנדרו חודורובסקי, עם אבנר עמית, ועם תוכנת המחשב קלברבוט. בחנות יש כמה יצירות פרוזה ארוכות ומורכבות יותר, שניתן להוריד בתרומה ולשמח אותי מאוד.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצות להצטרף לדיון?
הרגישו חופשיות להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.