ארבע מחשבות קצרות על סיפור של כמעט אונס

נכנסנו לחדר. היא מלמלה שהיא לא רוצה שנשכב בזמן שהתפשטה. חשבתי בראשי טוב היא הפכפכה, זה רק עניין של זמן עד שהיא תשנה את דעתה. התמזמזנו. אף פעם לא התמזמזנו עירומים, בכלל אף פעם לא התמזמזתי עם מישהי עירומה. זה היה מרגש, זה היה חדש עבורי. תוך כדי אני רואה שהיא הרבה יותר שיכורה ממני, ואני מעלים עין. אני מניח שחשבתי לעצמי מה אני אגיד לחבר’ה? אני אהיה ממש ‘הומו’ אם אני לא אשכב איתה עכשיו. די הגיע הזמן. וממש לפני שמשהו קרה אח שלי דפק בדלת. בהתחלה התעלמתי, אח”כ הוא דפק שוב ולא ויתר לי. יצאתי אליו אמרתי לו “מה אתה רוצה?” הוא אמר לי “אתם צריכים להפסיק, היא ממש שיכורה וזה לא בסדר”. אמרתי “נו אז מה גם אני שיכור”. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי “יובל, זה לא בסדר”. אני חושב שאיפשהו בפנים ידעתי שזה לא בסדר, אבל לא רציתי לדעת, רציתי סופסוף לזיין.
אך באותו רגע לא משנה כמה הדחקתי, המילים שלו חלחלו עמוק והעירו בי הכול. חזרתי פנימה, ניסיתי לעזור לה להתלבש אבל היא לא הצליחה לעמוד. פאק. איזו סטירה מצלצלת קיבלתי באותו רגע.
אני אסיר תודה על הרגע הזה שאח שלי פיקח אותי. אני אסיר תודה שברגע האמת הייתה לי הדרכה גברית טהורה. אח שלי נתן לי שם שיעור שנחרט במוחי לעד.
ומאתמול נתקלתי בכל מיני תגובות על האימהות של אותם 30 צעירים, ואני חושב שאולי הגיע הזמן להרפות קצת מהנשים ומהאימהות, איפה הגברים שיחנכו את הגברים?

(מתוך הטקסט הזה)

1.

מה שגורם לנער בסיפור כמעט לאנוס מישהי הוא לא באמת דחף מיני. הוא גם לא איזה דחף לאלימות או לכיבוש ש”אין לו שום קשר למין”, כמו שפמיניסטיות אומרות לפעמים (אמירה בעייתית ולא נכונה בעיני, למרות שאני מאוד מבינה מאיפה היא באה). מה שגורם לו כמעט לאנוס הוא לחץ חברתי, יצר חברתי, תשוקה מופשטת להצלחה ולהישג, להיות/להיחשב למישהו מסוג אחד (“זיין”) ולא מסוג אחר (“בתול”). למין עצמו אין שום ערך, רק למה שהוא מייצג בין גברים אחרים. גם בניסיון שלי, כשגברים לחצו עלי לשכב איתם כשלא רציתי, בדרך כלל גם הם עצמם לא באמת רצו. הם היו לחוצים ואומללים ומנותקים מעצמם ומהתשוקה שלהם, וזה בדיוק מה שאפשר להם להיות מנותקים גם ממני. תשוקה מינית-באמת מטבעה ניזונה מהתשוקה של האחרת. זה אחד ההיבטים שבו השחרור של נשים והשחרור של גברים כרוכים זה בזה.

2.

החלק הזה בנפש שיודע שאתה עושה משהו לא בסדר. ועד כמה קל לא להאמין לו, לא להבחין בו, בתוך הלחץ של הציווי להשיג משהו או להיות מישהו, כשאתה מוקף בקולות שמספרים נורמה אחרת. אבל גם עד כמה קל, מצד שני, כן להבחין בו ולהיות מחוייב לו, למשל ברגע שיש קול אחד מבחוץ שמזכיר לך אותו. אנחנו לא מבחינות ומבחינים בזה כי זה כל כך מסביבנו כל הזמן, אבל המיניות הפטריארכלית האלימה חייבת להיות מפוברקת מחדש ללא הרף כדי להמשיך לפעול עלינו, ובעצם לא צריך הרבה כדי לקעקע אותה. גם את זה אני ממש מכירה, בעיקר מהצד השני, הקושי להאמין לעצמך, להתעקש על מה שאת מרגישה ויודעת ובעצם רוצה, וכמה הו כמה זה חשוב לשמוע קול תומך ממישהי אחרת, ממישהו אחר.

3.

כמה זה קריטי שגברים ישמיעו את הקול הזה אחד באוזני שני. להיות האחד הזה שדופק בדלת ואומר אחי, זה לא בסדר, גם כשמישהו עומד לאנוס, וגם כשמעבירים בחברה צילומי אונס או מתבדחים על אונס, בכל הסקאלה של האלימות המינית, ולא רק המינית. באמת, זה משהו שאנחנו פשוט לא יכולות לעשות בשבילכם ובשביל עצמנו. זו העבודה שלכם. זו עבודה קדושה ורדיקלית ולעתים קשה אבל לא מסובכת. תעשו אותה, בחיאת רבאק.

4.

אלימות מינית היא גיהינום עבור כל המעורבים בה. לא מבחינת כמות הסבל, אלא מבחינת סוג העולם שאת/ה חי/ה בו ברגע מסוים. מי שעומד בתור לאנוס, מי שמגיע תורו ונכנס בדלת ואונס ויוצא, נמצא במשך כל הזמן הזה בעולם שהוא גיהינום, וימשיך לחיות בעולם הזה בהרבה רגעים בעתיד. למה שבן אדם יבחר לעזאזל לחיות בגיהינום? שאלה גדולה, אפשר לומר עליה הרבה, אבל התשובה הבסיסית, בעיני, היא כי הוא שוכנע להאמין שהעולם הוא גיהינום, שאין עולם אחר, וכל מה שאפשר לקוות לו הוא להיות סוג אחד של יצור גיהינום, החזק, ולא סוג אחר, החלש. הגיהינום מפוברק כל רגע מחדש על ידי השקר לפיו הוא העולם היחיד שקיים. אבל יש עולם אחר. יש מיניות אחרת. היא קרובה מאוד.