הקדמה לדבר מה
הקדמה קצרצרה למסע ארוך, ושבע היפותזות על מיניות ועל תשוקה
מחשבות על השפה ומה שאפשר לומר עליה, על שפות רשמיות ולא-רשמיות, על דברים שאין להם שפה, על שיחים, על דשאים ועל רפסודות
הקדמה קצרצרה למסע ארוך, ושבע היפותזות על מיניות ועל תשוקה
מבחר פרגמנטים מתורגמים מתוך “הארגונאוטים” של מגי נלסון, ממואר שנע בחופשיות בין פרוזה ותיאוריה ונוגע במגוון נושאים מהותיים בברק ובאלגנטיות
על שתי חוויות פסיכדליות של חזרה לאינטרנט אחרי צום, וגם מחשבות על מגבלות הריאליזם בספרות, קמפיין MeToo, הרשת החברתית האידיאלית וההופעות של ניק קייב בארץ
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
“ומעט מעט, a poquitos, קפצו מילים קטנות, אורות קטנים בחשכה, התחלתי לשמוע. “calmate, Tasurinchi”, “no te asustes, hablador”, “אף אחד פה לא עומד להזיק לך”. הבנתי את מה שהם אמרו, כנראה. מתרחש לו נס קטן, כנראה.” על שפה, הליכה, אחרות, והרומן “המדבר” של מריו ורגס יוסה
מחשבות על אנושיות, על דמוקרטיה ועל היחס בין חיקוי לאותנטיות בעקבות סדרת שיחות עם קלברבוט בחורף 2011-2012
מה סוג הדברים שאפשר להגיד באוניברסיטה? רדוקציה של מרחב הטיעונים האפשריים במדעי החברה והרוח לצורות הניצבות ביסודם
“השיח הציבורי בישראל מאז תחילת המלחמה בעזה מאפשר עקרונית להגיד “המלחמה רעה”, ובניגוד לשיחדש מאפשר עדיין גם להגיד יותר מזה, אבל לא הרבה יותר מזה.”
“אם כן: בשביל דיאלוג דרוש גבול. הנמען הדמיוני צריך להיות ייצוג טוב מספיק של הנמען האמיתי אבל לא טוב מדי. אם כן: איפה הגבול?”