בחירות
כשאת קוראת חדשות זה יכול להיראות כאילו הבעיה פה היא חמדנות, או שנאה. אבל שורש הבעיה הוא התעתוע. ובכל מעשה של עמידה נגד התעתוע יש ערך.
ניתוח ביקורתי של יחסי כוח ממוסדים על כל צורותיהם, בפרט אבל לא רק בין המדינה לבנות ובני אדם, ומחשבות על האפשרויות לפעולה פוליטית משחררת
כשאת קוראת חדשות זה יכול להיראות כאילו הבעיה פה היא חמדנות, או שנאה. אבל שורש הבעיה הוא התעתוע. ובכל מעשה של עמידה נגד התעתוע יש ערך.
על צורת ראיה משחררת שאפשר לתרגל בעזרת המאמר המופתי של סימון וייל, “האיליאדה או שירת הכוח”
[ללא תקציר]
“פעולה פוליטית מינורית” היא פעולה פוליטית של המינורי (המיעוט, השוליים), שהלב שלה הוא לא מאבק להפוך למז’ורי אלא משהו אחר. מה המשהו האחר? או. בואי נראה.
“השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב.”
לאשמה יש תפקיד חיוני, כמו לכל רגש. אבל התפקיד הזה הוא ביחסים שלנו עם אנשים אחרים; ביחסים שלנו עם עצמנו היא לא רק לא-רלוונטית אלא מזיקה. אולי אפשר לעשות משהו לגבי זה
האם אפשר לעזור לחברה טובה שנמצאת בזוגיות אלימה? ואיך? למרות שאני לא לגמרי מסכימה איתו, זה טקסט חשוב בעיני. נראה לי שהוא מנסח כמה סוגים של דינמיקות נפשיות ובין-נפשיות, שבדרך כלל קשה לעצור ולהסתכל עליהן.
קטעים נבחרים מתוך המאמר המטלטל של סימון וייל “האיליאדה, או שירת הכוח”, ניתוח מבריק של טיבו של הכוח ואופן הפעולה שלו בעולם. את התרגום של המאמר המלא ניתן וכדאי להוריד בדאנא.
יש כיום אי-שוויון עמוק וסמוי במידה שבה סקס הטרוסקסואלי הוא מסוכן עבור גברים ועבור נשים. למה המחשבה על חלוקה שוויונית יותר של הסיכון מקוממת אותנו כל כך? ומה יקרה אם נחשוב אותה בכל זאת?
“לבו של הרומן הזה הוא בעובדה, שאף אדם ברומן הזה לא מצליח למנוע מפיוטר סטפנוביץ’ לשתות אצלו תה באריכות ובהנאה ובחוצפה אכזרית בזמן שהאדם משתגע.” על “שדים” של דוסטוייבסקי