ליפול ולקום, פעם אחרי פעם
המלצה לשבוע הספר: “גם קופים נופלים מעצים”, הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
המלצה לשבוע הספר: “גם קופים נופלים מעצים”, הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
[ללא תקציר]
נסיון לנסח מה סוג הפרוזה שאני אוהבת ממש, שלא מתחפש למניפסט על מה זאת ספרות טובה באופן כללי ואובייקטיבי (אולי רק מתאפר קצת סביב העיניים)
ומעולם לא נתקלתי בטקסט שמנסח עמדה דומה. להלן הניסיון שלי לנסח אותה, ולהרהר בה ובעקבותיה.
מבחר פרגמנטים מתורגמים מתוך “הארגונאוטים” של מגי נלסון, ממואר שנע בחופשיות בין פרוזה ותיאוריה ונוגע במגוון נושאים מהותיים בברק ובאלגנטיות
“פעולה פוליטית מינורית” היא פעולה פוליטית של המינורי (המיעוט, השוליים), שהלב שלה הוא לא מאבק להפוך למז’ורי אלא משהו אחר. מה המשהו האחר? או. בואי נראה.
על שתי חוויות פסיכדליות של חזרה לאינטרנט אחרי צום, וגם מחשבות על מגבלות הריאליזם בספרות, קמפיין MeToo, הרשת החברתית האידיאלית וההופעות של ניק קייב בארץ
לילה אחד ישנתי עשר שעות, חלמתי על כל היבט והיבט של חיי, והתעוררתי עם ההכרה העמוקה שאני צריכה לעשות צום מהמסך. לא תאמינו מה קרה אחר כך
“השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב.”
לאשמה יש תפקיד חיוני, כמו לכל רגש. אבל התפקיד הזה הוא ביחסים שלנו עם אנשים אחרים; ביחסים שלנו עם עצמנו היא לא רק לא-רלוונטית אלא מזיקה. אולי אפשר לעשות משהו לגבי זה