כמה מחשבות על בודהיזם ופמיניזם
הדהרמה והפמיניזם הן שתי צורות חוכמה ששואפות לשחרור אישי וקולקטיבי, אבל לא באותו אופן. לכל אחת מהן יש הרבה מה ללמוד מהאחרת וכדאי לנו לקחת חלק בלימוד הזה.
ביקורת פוליטית בנושאים פמיניסטיים, בעיקר בנושאים של אלימות מינית ואלימות זוגית, וגם מחשבות על האפשרויות לחופש שהפמיניזם מציע לנשים, לגברים ובכלל
הדהרמה והפמיניזם הן שתי צורות חוכמה ששואפות לשחרור אישי וקולקטיבי, אבל לא באותו אופן. לכל אחת מהן יש הרבה מה ללמוד מהאחרת וכדאי לנו לקחת חלק בלימוד הזה.
מחשבות על הרומן היפה “על מקום הימצאה” ועל רדיקליות ספרותית, וגם על הדינמיקה של מערכות יחסים מתעתעות, על הנורמות החברתיות שמאפשרות אותן, ועל הדרך של כולנו החוצה
דיוקן של מישהי, לא בדיוק נזירה, לא בדיוק לא-נזירה, ששוהה כמה שבועות בעיר בין ריטריטים ארוכים, דרך שני פוסטים שהעליתי לפייסבוק ואחד שעדיין לא
“הגשמתי שחרור, / הבטתי במראת הדהמה. / הוצאתי את החץ, / הנחתי את המשא, / השלמתי את המשימה. / אני, הנזירה קיסה גוטמי, / בלב חופשי באמת, / אמרתי זאת.”
“אלימות מינית היא גיהינום עבור כל המעורבים בה. לא מבחינת כמות הסבל, אלא מבחינת סוג העולם שאת/ה חי/ה בו ברגע מסוים.”
על עבודה מיומנת עם אמביוולנטיות במין, ועל אינסוף שיכול להיפתח. פוסט אחרון בסדרה
סביבה פנימית וחיצונית בטוחה יכולה לאפשר לחוויות חדשות של טוב להיפתח בפנינו. אפשר ליצור סביבה כזאת דרך ההתכוונות היסודית לעשות במין רק את מה ששתינו ממש רוצות כרגע. פוסט חמישי בסדרה
התפיסה המקובלת של אלימות מינית בתור דבר חתרני ורדיקלי היא-היא שמאפשרת לה להתייצב מחדש פעם אחר פעם בלב המיינסטרים, ולמחוק מהשיח את זכר קיומן של אפשרויות מיניות אחרות. פוסט רביעי בסדרה
יש אלוהות צללים שכולנו זובחות לה וכופרות בה בהסתר, גם מפני עצמנו: האישה שהתשוקה שלה היא לא תגובה לתשוקה גברית – האישה שרוצה מיוזמתה, האישה שרוצה בלי שירצו אותה, האישה שרוצה יותר מדי.
“המיתוס הזה גורם נזק מסוג אחד, כשהוא מאפשר ומעודד תשוקה גברית שלא ניזונה בשום דרך מהתשוקה של האישה, ונזק מסוג אחר, כשהוא מונע מהתשוקה הנשית לחיות חיים עצמאיים ומכפיף אותה לתשוקה הגברית.”