שתי הערות מתורגמות על טבע העצמי והשפה
ארוכות הן המנהרות שנחפרו. ארוך מהן הלא-נחפר. אף מנהרה לא מגיעה אל קצה הלא-נחפר. הלא-נחפר נמשך הלאה ממה שביכולתנו ללכת בעשרה ימים [כלומר, עד אינסוף]. הלל!
ארוכות הן המנהרות שנחפרו. ארוך מהן הלא-נחפר. אף מנהרה לא מגיעה אל קצה הלא-נחפר. הלא-נחפר נמשך הלאה ממה שביכולתנו ללכת בעשרה ימים [כלומר, עד אינסוף]. הלל!
מחשבות על הרומן היפה “על מקום הימצאה” ועל רדיקליות ספרותית, וגם על הדינמיקה של מערכות יחסים מתעתעות, על הנורמות החברתיות שמאפשרות אותן, ועל הדרך של כולנו החוצה
על צורת ראיה משחררת שאפשר לתרגל בעזרת המאמר המופתי של סימון וייל, “האיליאדה או שירת הכוח”
“אורסולה לה גווין משתמשת במצב התודעתי הקצת אחר שספרות פנטסיה יודעת לחולל כדי לאפשר טרנספורמציה תודעתית שחורגת מגבולותיו”. מילות אהבה במלאת שנה למותה
שיחת עומק על תשוקה וסובייקטיביות עם הספר והסרט הנפלא “קרא לי בשמך”, וקצת גם עם ג’סיקה בנג’מין
המלצה לשבוע הספר: “גם קופים נופלים מעצים”, הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
“בחנות המפוארת שבהמשך הרחוב של הגסטהאוס שלנו במינכן קניתי ספר שלפני חצי שנה כבר קראתי חצי ממנו, ערב אחד בגסטהאוס בנפאל.” על רשתות של השתקפויות בתוך ומחוץ לרומן היפה של מיוריאל ספארק, “The Prime of Miss Jane Brodie”
“ומעט מעט, a poquitos, קפצו מילים קטנות, אורות קטנים בחשכה, התחלתי לשמוע. “calmate, Tasurinchi”, “no te asustes, hablador”, “אף אחד פה לא עומד להזיק לך”. הבנתי את מה שהם אמרו, כנראה. מתרחש לו נס קטן, כנראה.” על שפה, הליכה, אחרות, והרומן “המדבר” של מריו ורגס יוסה
“לבו של הרומן הזה הוא בעובדה, שאף אדם ברומן הזה לא מצליח למנוע מפיוטר סטפנוביץ’ לשתות אצלו תה באריכות ובהנאה ובחוצפה אכזרית בזמן שהאדם משתגע.” על “שדים” של דוסטוייבסקי